12 ינואר 2012
ניבחרי ציבור בע"מ
רוחות בחירות לכאורה מסתחררות, תרתי משמע במקומותנו ומעלות תהיות לגבי נחיצותן ויעילותן למערכת הפוליטית והציבור הישראלי.
ברי מדוע התקשורת מחצרצת בחירות ומשני טעמים מרכזים. בחירות מספקות לחברות התקשורת תעסוקה מלאה לשורותיהן המתדלדלות למשך כשנה, אפשר כי בכך ייטב מצבן הכלכלי אשר זועזע קשות לאחרונה ובדין. אך יותרה מכך, בחירות מעלות ריר תאווה על שיפתי עתונאים שוטמי בנימין נתניהו, הממשלה וגוש הימין מפאת שנאה טרופה חסרת גבולות וסיבות שלא ממין הענין ותקווה מפוקפקת כי חילופי השלטון יעלו ויאנסו בידם.
"נס הלחם והדגים" של יאיר לפיד
החמצנו את "קורס נביאים" האחרון כך שלא נחזה את מספר המנדטים שאיצטגנינים שונים בתקשורת (בוגרי "הקורס") כבר מהגגים אודותם. ברי כי יאיר לפיד יקצור מספר מנדטים, לא זו השאלה. השאלה היא מדוע הוא כלל יקצור אותם מנדטים, מדוע זה בוחרים אנשים לכאורה נורמטיבים ועוד בשלב זה, לתת קולם (בסקרים) עבור אדם אשר הוכיח יכולתו הגבולית-העליונה בניהול הטלפרומפטר שלמולו. מדוע זה יתן אדם קולו לאדם אחר חסר ניסיון מוחלט ניהולי וציבורי, אשר לא הוכיח מעשה ציבורי כהלכתו, למעט יכולתו למשוח עצמו בג'ל ולנפח שריריו. איננו באים כאן בטענות ללפיד הוא אופורטוניסט אשר מנסה לרכב על גלי ההזדמנות ואווילות בוחרים מסוימים על מנת להערים תמיכה פוליטית בו. אנו כאן באים בתהיה לאותם חסרי בינה, אותם החושבים מבטנם ולמטה ולא מראשם אודות מעשיהם.
הנה כבר "האידיוט הפבלובי הקופץ בראש", עיתון "הארץ" כבר הכתיר במאמר חנפני את יאיר לפיד כראש הממשלה העתידי. כן,? מה קרה, מי מת?
מדוע כבר כ- 10 מנדטים של בוחרים פוטנציאלים (איננו שוכחים, אלו סקרים בלבד ועדיין...) נותנים קולם לאדם כיאיר לפיד אשר משנתו האידאולוגית עמומה ומעורפלת במקרה הטוב ובילתי ברורה לחלוטין במקרה הגרוע. יותר מאשר הדבר מעיד על לפיד, הדבר מעיד על חלקים בציבור הניבער הבוחר מועמדיו תוך שיקול תת-מושכל, שיקול של הדיוטות. לפיד ניתפש בעיני אותן ההדיוטות כ"תקווה הלבנה הגדולה", תרתי משמע, בלא שקיים למעשה דבר מאחוריה.
מדוע אדם אשר עשה את הערוץ הציבורי-למחצה, ערוץ 2 , לאחוזתו הפרטית וניהל מסע בחירות יחצני ומחוצף למול כל עם ישראל משך שנים, עדיין זוכה להערצת אותם מהפבלובים הישראלים? היכן ההגינות שלו והיכן שכלם של צופיו? מדוע לא קם הילד אשר יצעק "המלך" הוא ערום". מדוע לא יקומו אנשי תקשורת ומובילי דעה בציבור וידרשו מ"טווס הג'ל" הזה לשרת בכנסת כחבר כנסת מן השורה אשר יעסוק בעשיה פרלמנטרית וילמד את דרכו דרך עשיה, כפי שעשתה ומוערכת בשל כך, שלי יחימוביץ'. היה והוכיח ערכו, אין כל מניעה כי יוביל מהלך פוליטי. ניראה כי התהפכו בציבור היוצרות.
אנו איננו צריכים לבן דמותו של הכישלון הקולוסלי "קרטר – מי?" כאן בישראל. אנו איננו נדרשים לטירון פוליטי וביצועי אשר "ייתגלח על זקנו של כל עם ישראל" ויגרום כשלונות, מכשלות ודאבון לב לכולנו עדי יחזור לעשתונותיו וזאת לאור המונח על הכף באשר למלחמת הקיום של ישראל ההולכת ונחריפה עם התקדר השמים מעל "האביב הערבי".
אם היה לפיד יוצא לציבור (ואפשר כמובן כי יעשה כן בעתיד) ומכריז על מצעו ודרכו האידאולגית, הפוליטית והמדינית הרי שמובן מדוע מצויים אלו בנינו אשר יישבו בקסם "האידאולוגיה החדשנית"’ והמרעישה לכאורה וירימו פתק הצבעה עבורו. אך עד ארגיע.
העובדה כי שדה הבור מלא השמיר ושית לעת הזו של לפיד, מצליח (בהתאם לסקרים) למשוך קולות מצביעים, מעלה מחשבות נוגות באשר לקיבולתם האינטלקטואלית של חלקים בעם היושב בציון. ניכר בנו כי הללו בוחרים באופן בילתי מושכל, מושפעים מהצורה הניבטת למולנו מעל מסך הטלוויזיה ובורשים בבוז את המהות, כדי ביזיון וקצף. אנו רבותי, או למצער חלקנו, אנשים מאד שיטחיים. חלקנו בוחרים טלפרומפטר ולא בשר ודם בעל מהות וערכים. ומכיוון כי אנו אמורים לשמש "אור לגויים" הרי שדוגמת הטלפרומפטר האמריקני אינה ישימה לכאורה במקומותינו.
איננו חייבים להרחיק לכת. מפלגת "שינוי" של העבר, ומפלגת "קדימה" של ההווה מהוות תמרור דרך באשר לדבקותנו בשרלטנות במקום במהות. קיומן של מפלגות אלו מעיד בבירור כי קיימים ציבורים בנינו אלו הניזונים ובוחרים מנהיגיהם בהתאם לרמת השינאה לאחר, לרמת הפלגנות שהם מסוגלים לנפק לציבור מוסת וחסר אינטלקט ריגשי לאשורו.
מפלגה אשר מצעה כולל בעיקרו שנאה לאחר אין לה זכות קיום ואכן גורלה נחרץ להתפוגג במוקדם אם במאוחר. קהל מצביעי מפלגות השנאה והפלגנות הללו כולל ברגיל רבים מהזויי קהלנו, אנשים ממורמרים, לעומתים, כישלונות חברתיים ועיסקיים, פנטזיונרים, מסוממים ובטלנים. אלו ציבורים אשר היום הם בשינוי, מחר בקדימה, מחרתיים במפלגת "איש הג'ל", לא אידאולוגיה מזינה אותם אלא שנאה טרופה, פתולוגית לאחר והשונה מהם. פוליטיקאי השם בהם מבטחו כמוהו ושם עתידו הפוליטי על קרן הצבי.
"מפלגת מרכז" – פטה מורגנה
בישראל כמו ברבות ממדינות העולם, אין מקום ל"מפלגת מרכז". אמנם רבים, בעיקר שוטמי מפלגות הימין מהגגים בצדיה, בהעמדת פנים כי נחוצה מפלגת מרכז אך לגביהם יש לומר "הקול קול יעקוב והידים ידי עשו" דהיינו, פיהם מלא ב"מפלגת המרכז" אך כוונותיהם נתונות בכך להפלת שילטון הימין באמצעות קישוש קולות מהליכוד לטובת פטה-מורגנה מרכזית. מפלגות מרכז ניכשלו וייכשלו משום שהבוחר אינו חפץ בסופרמרקט רעיוני, בפסיחה תמידית על הסעיפים השמאלים-ימנים. הבוחר (למעט הניזכרים לעיל), חכם מסכום נציגיו בכנסת, הוא חפץ במסר אידאולוגי ברור וחד ודוחה עירפול אשר ברי כי נועד לתעתע דעה.
כך או כך, במדה ותקום מפלגה המכנה עצמה "מפלגת מרכז" הרי שדינה הוא להתמסמס ולהעלם בתוך קדנציה או שתים בהותירה את בוחריה המאוכזבים תלויים באוויר הפוליטי הדליל, מאוכזבים, מתוסכלים ונבוכים כדבעי. ניתן בהחלט לקשור בחלקו את ארועי הקיץ החברתי בישראל מהאכזבות והתיסכול שהאכילו הציבור שרלטני "מרכז" בעבר הקרוב והרחוק.
איננו נותנים דעתנו כאן לאריה (הטפלון) דרעי, זמנו של זה יגיע אך נעיר כי מכל המועמדים, הוא האופורטוניסט המושלם, ללא אג'נדה סדורה, ללא אידאולוגיה ברורה, תזזיתי-אידאולוגי הוא דרעי אשר על פניו, כל שמדריכו הוא רצונו הבוער להוכיח קבל עם ועדה כי מסוגל לחזור לפוליטיקה ובגדול. יש להזהר ולהשמר מטיפוסים מסוג זה, סכנתם עולה תמיד על ערכם. מקבילתו הפעילה היא ציפורה שפיצר המונעת משנאה ללא מצרים לנתניהו, מרגשי עלבון וקיפוח מדומים (ממש כדרעי), גם היא לכן סכנתה גדולה. בבחינת, השמרו מכלב שוטה פצוע.
מפלגת העבודה – שינוי כיוון חיובי
מבעוד למעלה משלש שנים יעצנו בסדרת מאמרינו למפלגת העבודה אשר התנהלה כבר בנתיב התרסקות תחת שרביטו המפויח והמעוקם של אהוד ברק כי על מנת לשרוד, על המפלגה לערוך תפנית פרסה. המדובר הוא כי על המפלגה לחדול מהעיסוק הפרנואידי, אובססיבי-פתולוגי ביישוב הבעיה הפלשתינית ולפנות פנימה לעבר מקורותיה של המפלגה דהיינו טיפול בנושא החברתי כלכלי, טיפול בעניי עירנו, בחלכאים, בנדכאים, בזקנים, בחולים, בניצולי השואה ובתושבי הפריפריה ולא לעסוק ברחמים על אכזרי הפלשתינים. שהרי עם ישראל ראה את הכיוון והפנים כי אנשי השמאל ומפלגת העבודה בראשם הינה למעשה (אם גם שלא בצדק), מפלגה אנטי-ישראלית, יהודית וציונית שהרי כך שידרה המפלגה לקהל בוחריה הפוטנציאלי.
למותר לציין כי לא היה כל סיכוי כי המפוטמים שם ישכילו להבין את מכשלתם הבסיסית ויהיו מסוגלים לצאת לדרך חדשה הם בפשטות היו מפוטמים ועצלים מדי, ראש וגוף ולא היו מסוגלים לשנות את "התנע הזוויתי" שהידריכם בכיוון אובדני.
מזלם של אלו כי הגיעה שלי יחימוביץ' אשר בחוש פוליטי בריא וניצול אי-הנחת הכללי מאהוד ברק, הבינה את שאנו טוענים כבר שנים ואכן מתמקדת בשיקום תפקידה ההסטורי של מפלגת העבודה, היא אינה רועה עוד עיוועים בשדות זרים. מפלגת העבודה חזרה (לפי שעה) אל מקורותיה האוטנטים, היהודים, הציונים, הדמוקרטים והקפיטל סוציאליסטים ואין כל ספק כי תחווה פריחה מחודשת לעומת שנות הבצורת שהאכיל אותה אהוד ברק.
אותם פליטי מפלגת העבודה השייכים לשמאל האוטנטי אשר לא השלימו עם התפנית של המפלגה לעבר עוכרי ישראל דהיינו לעבר הקיר השמאל רדיקלי-אנרכיסטי נפוצו לכל רוח ומצאו מקלט בימין המתון מצד אחד ובמפלגת "קדימה" מהעבר השני. אלא שרובם ככולם הבינו בדיעבד כי עשו מקח טעות וחיפשו את הדרך לחזור "הביתה" למפלגת "העבודה". ההזדמנות ניקרתה לפניהם כאשר שלי יחימוביץ' נטלה את רסן הפיקוד על דרכה של המפלגה והחזירה אותה למתכונתה האוטנטית, שמאל ישראלי, יהודי וציוני לאשורו. אנו מאחלים לה הצלחה.
במשטרנו הדמוקרטי חייבת להיות אלטרנטיבה אופוזיציונית פעילה ולוחמנית לשלטון על מנת שישררו התנאים הנאותים להתנהלות דמוקרטית כהלכתה. מפלגת "העבודה" הינה חלופה נאותה לכישלון המהדהד הניקרא "מפלגת "קדימה" אולי המפלגה הבזויה והכושלת ביותר שישבה באופוזיציה בתולדות ישראל. אנו אמנם מתנגדים לדרכה המדינית של מפלגת העבודה בכל הקשור לנושא הפלשתיני אך ניתמוך בה בכל האמור לקטע הקפיטל-סוציאלי אשר פנתה לעברו כעת. ניתנת האמת להאמר, נעשה מעט צפוף בקטע זה. לתוך הריק החברתי שיצרה מפלגת העבודה בעבר, ניכנסה מפלגת הליכוד בעוצמה רבה לנושא וניראה כי הכיוון החדש והכה בילתי אופייני לה הולך וצולח בידה.
הערת שליט: אנו לא נקבע מסמרות בנושא אך מומלץ לקורא לשוות בנפשו: האם נועם שליט היה נכנס לפוליטיקה דווקא כעת לולי ארועי בנו גלעד שליט? האם כך ראוי? וכי מה עושה אותו ראוי דוקא כעת או בכלל? האם שליט ומפלגת העבודה רוקדים בזאת על גבו של בנו? האם ייתפטר כאשר משוחרריי עסקת בנו יקפדו חיי יהודים? ובמדה ולא ייתפטר, האם יש לראותו כרוקד על הדם? ועל כך נאמר...."כשר אבל מסריח".
מה כבר בער לו? היה עליו להחיל על עצמו "תקופת צינון", להמתין עוד שנה, ובכך לנתק את הקשר האסוציאטיבי בין שחרור בנו והתמיכה הציבורית שזכה עקב כך, לפניתו לפעילות פוליטית. בהצטרפותו כעת לקלחת הפוליטית תייג עצמו לעולם ועד כאדם שנוי במחלוקת, כאשר כל פעולה מצידו תיבחן לאורם של ארועי בנו גלעד וזאת לשנים רבות לעתיד. לא חכם ולא נאות מצידו ומצד מפלגת העבודה. זו גם עדות לחוסר ניסיונה של שלי יחימוביץ.
מפלגת הליכוד – חיזרו למקורות או לאופוזיציה
הליכוד אמנם מנסה לסטות שמאלה אולי כתגובת נגד לשמאלני יאיר לפיד על מנת לחסום את דרכו לקישוש קולות צפים מהליכוד. אלא שאותם חברי הליכוד המובילים המהלך כגון 'שמאלני המחמד' מיכאל איתן, גדעון סער, ומרידור, מחשבי החישובים כי במדה והליכוד לא ימשוך שמאלה אפשר ויאבד כמות מסויימת של קולות שמאל צפים אשר יושבים במחנם על הגדר. אך נעלם מ'שמאלני הליכוד' ונתניהו המתעדף אותם כי מרבית העם פנה זה מכבר ימינה והליכוד בפנותו שמאלה אפשר וירכוש מספר מצביעי שמאל אך יאבד ציבורים גדולים מונים רבים ממצביעי הימין המסורתי אשר יפנו ד'לית ברירה לעבר מפלגות ימין קיצוני יותר, או לעבר מפלגות דתיות וכך יצא הליכוד וחלק קטן בלבד מתאוותו בידו. מישהו בליכוד התבלבל כניראה, לא בית המשפט העליון ופרקליטות המדינה בוחרים ניבחרינו לכנסת, גם לא ברק חוסיין אובמה.
באשר אין כל ספק כי לא ניסתר מעיני נתניהו כי יעשה אשר יעשה, ינשק כנף ביגדי השמאל ויתפלש באבק רגליהם, הללו ישטמו אותו ויפעלו להפלתו כך או כך. מכאן כי ניראה שנתניהו בתמיכתו "בשמאלני המחמד" בליכוד נתון במלכוד לא נאות לכאורה על ידי גורמים, אפשר כי הקשורים הדוקות במערכת המשפט והתביעה הכללית, המחזיקים, על פניו, נתונים מכפישים כנגדו או כנגד בכירים במפלגתו. גם לחץ אמריקני בכיוון זה (הריסת מאחזים בעיתוי זה לדוגמא) אינו ניראה הגיוני, ישראל הפכה לנכס אסטרטגי רב שכבות וממדים לאמריקנים, לצי "נושאות מטוסים" עם עוגן יציב בקרקע, לאור "החורף הערבי" ויכולה לכן במשנה תוקף לעמוד על האינטרסים החיונים לה. ובאם כך הדבר, חייב הליכוד לחזור למקורותיו הימנים המתונים, הממלכתים-ליברלים ולא, הוא נוקט בפעולת התאבדות פוליטית. משגה הוא לנסות "להיות קדוש שמאלני יותר מהאפיפיור לפיד", נהפוך הוא, על הליכוד להעמיד אלטרנטיבה אידאולוגית אוטנטית משלו. בכך, אפשר והליכוד "יאבד מספר אתונות מהשמאל אך יזכה במלוכה כולה".
סיכויי בחירות – סחרירים מסוחררים
אפשר שנתניהו מתכנן בחירות מוקדמות למחצית השניה של שנת 2012 וזו אפשרות סבירה אם גם הצורך בה אינו נהיר דיו. הממשלה יציבה, אף הפופולריות של נתניהו בתהליך עליה וכך מאי נפקא מינה. קיימת כמובן אפשרות כי את שיודע נתניהו, אנו, הציבור עדיין איננו יודעים דהיינו כי צפויה רעידת אדמה כלכלית ובטחונית משך שנת 2013 אשר לא תשחק היטב לידי מפלגתו ולכן ברצונו להקדים הבחירות.
מאידל-גיסא, ישנו גם טעון מנצח באשר לדחיית הבחירות בישראל לזמנן החוקי בתוך כשנתים. בתרחיש זה, מהומת "הבחירות" מהווה אך סחריר על מנת להכניס את כל המערכת הפוליטית ובעיקר "מפלגת הג'ל" (איננו מכירים שם אחר למפלגת לפיד), לתזזית בחירות עכשווית, וכאשר יובהר כי הבחירות יערכו בזמנן החוקי הרי שכלל המתחרים כבר יותשו פיזית וממונית והבכורה תיפול לידי גוש הימין כפרי בשל. אפשרות זו הגיונה רב גם הוא.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
